ביטול חזקת הגיל הרך – ועדת השרים לחקיקה אישרה לפני ימים אחדים את הצעת החוק שמטרתה ליצור רפורמה בתחום משמורת הילדים להורים שהתגרשו, ומבטלת את חזקת הגיל הרך. על פי החזקה הקבועה בחוק, ילדים עד גיל 6 בתהליך גירושים יישארו באופן אוטומטי במשמורת אמם, אלא אם בית המשפט קיבל החלטה אחרת. בשל העובדה שקיימת מחלוקת קשה על החוק בין ארגוני נשים לארגוני גברים, בין מפלגות הקואליציה ואף בתוך המפלגות, הותנה המשך קידום החוק בהקמת ועדה של משרד המשפטים שתמליץ בנושא.
נושא חזקת הגיל הרך חזר לשיח הציבורי בעקבות ההתפתחויות בימים האחרונים. כמובן שאין המדובר במהלך סופי שמשמעותו ביטול החזקה, אלא בהחלטה סימבולית. לצורך יישום החוק המצע בפועל, הדבר ידרוש רוב של החברים במשכן הכנסת. ואולם, הסוגיה הזו מעמידה שוב בחזית את ההתנגשות המגדרית בין ציבור האבות לציבור האמהות. הנושא התורן הפעם: סוגיית המאבק על משמורת הילדים.
המחוקק סותר את עצמו
החלטה זו של ועדת השרים לחקיקה בכנסת מעצימה את הסכסוך הקיים ממילא בין הורים במצב משברי, המצויים בסכסוך גירושין, ומהווה סתירה למהלך מקביל שנוהג המחוקק, במסגרתו ועדת חוק חוקה ומשפט קידמה לאחרונה את חוק גישור חובה, המחייב זוגות במצב גירושין לקיים תחילה גישור בטרם תחילת ההליכים המשפטיים.
אלא שהשיח בין הצדדים הוחרף עתה, כאשר המחוקק מצד אחד קורא לביטול חזקת הגיל הרך, והדבר יביא בהכרח לעימות חזיתי וקשה עוד יותר בין ההורים הניצים. במצב זה שולח המחוקק את ההורים לנסות ולהתגשר, כאשר אין לכך כל סיכוי, וכל צד מבקש לשמר את הורותו בצורה המיטבית.
חזקת הגיל הרך או טובת הילד?
חזקת הגיל הרך, כאמור, קבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וקובעת כי ילדים עד גיל 6, בהיעדר נסיבות מיוחדות, יהיו בחזקת אמם ובמשמורתה. בשנים האחרונות הוקהה חוזקה של החזקה, כאשר במקרים של מחלוקת בסוגיית המשמורת, בתי המשפט הכריעו בה על ידי מארג שיקולים – וחזקת הגיל הרך לא הייתה השיקול העיקרי והבלעדי. בית המשפט בחן מהי טובת הילדים הניצבים בפניו. כל מקרה ונסיבותיו.
קריאת המחוקק לביטול חזקת הגיל הרך הנה חלק ממגמה שוויונית בה בוחר המחוקק, אשר לצד ביטול חזקת הגיל הרך מקדם משמורת משותפת וכן מורה על הפחתת המזונות באופן ניכר במקרה של משמורת משותפת. ואולם, אליה וקוץ בה. השיח המשפטי לא נקי מחוסר תום לב, ויש שמנצלים לרעה זכויות שבדין על מנת להשיג הישגים כספיים. על השופט היושב בדין לנהוג בתבונה ובמקצועיות ולזהות מתי התביעה של בעל דין נעשית בתום לב ומתי היא נובעת משיקולים זרים וחסרי תום לב, וזאת על מנת לקבל הישגים כספיים.
