הסכם ממון הוא הסכם 'צופה פני עתיד' שנועד להבטיח חלוקת רכוש ויחסים ממוניים בין בני זוג, במקרה שבו הם מתגרשים או במקרה של מוות חלילה. ההסכם מתייחס לרכוש שכל אחד מהצדדים מביא איתו לקשר הנישואין ולרכוש מכל סוג שייצבר על ידי הצדדים לאחר שנחתם ההסכם. טעות שרווחת בציבור היא שמרגע החתימה על הסכם ממון, כל אחד מבני הזוג יכול לנהוג ככל העולה על רוחו מבחינה רכושית.
עם זאת, חשוב לציין כי בין המשפט רשאי לתת לבן זוג זכויות בנכס של בן הזוג האחר, על אף תנאי מסוים בהסכם ממון ולפיו אין לשתף את הנכס. בית המשפט יפסוק כך בדרך כלל כשהוא מתרשם שהצדדים לא נהגו לפי ההסכם וזנחו אותו, כך שניתן ללמוד שהייתה כוונת שיתוף בין השניים. בית המשפט יסיק שקיימת כוונת שיתוף בניגוד להסכם ממון, אם למשל כספים משותפים של השניים הופנו לטובת השקעה בנכס, או הפקדת כספים שהתקבלו מנכס שאינו משותף והופקדו בחשבון משותף.
לכן, אם בית המשפט יתרשם שבני הזוג זנחו את הסכם הממון במהלך הקשר שלהם והתנהגו באופן שנוגד את העקרונות הכתובים בו, הוא בהחלט עשוי להסיק על כוונה לשיתוף ספציפי בין הצדדים בנכס מסוים.
