האם לגרוש מותר להחליט בנוגע לילדיו מבלי להתייעץ בהורה האחר – בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן נדונה לאחרונה תביעה חריגה – ובה דרש אב לילדה מגרושתו להסיר עגילים מאוזניה של בתם המשותפת, פעוטה בת 4, ולדאוג לריפוי החורים שנוצרו באוזניה באופן מיידי. האב טען שהתברר לו מבלי לקבל על כך הודעה מוקדמת, כי הגרושה ענדה עגילים לפעוטה לאחר שחוררה את אוזניה – וזאת ללא התייעצות או קבלת רשות ממנו. לטענת האב, המעשה כואב, מיותר ועלול לסכן את הבת.
הגבר טען שכאשר פנה לאם בבקשה שזו תסיר את העגילים מאוזני הבת, היא נענתה בשלילה ואיימה כי אם הגבר יסיר אותם, היא תנקב את אוזני הבת פעם נוספת ואף תמנע ממנו לראותה. עו"ד משפחה שייצגה את האב, הסבירה בבית המשפט כי המעשה פסול בבסיסו. בנוסף היא הסבירה כי השמעת האיומים של האם לפיהן סוגיית המשמורת עלולה להיות מושפעת מהחלטת האב בנושא – אינה חוקית כלל.
האב התובע טען בתביעתו שהוא מעדיף לאפשר לילדה להחליט בעצמה בכל הנוגע לגופה שלה. בנוסף, הוא טען שמראה הילדה הפך לבוגר ומצועצע, ואינו הולם את החזות התמימה המאפיינת ילדים בגילה. השופטת קיבלה את טענות האב – וקבעה שעל האם היה להיוועץ עם האב לפני ניקוב אוזני הבת. עם זאת, נקבע כי על הצדדים להגיע להחלטה משותפת בעצמם, מבלי להטריח את בית המשפט למשפחה בנושאים זניחים.
הכלל: הורה אחד לא יכול לקבל החלטות על דעת עצמו
בסוגיות הנוגעות למשמורת ילדים – ובהן משמורת משותפת, הכלל הוא שכאשר הקטינים נמצאים במשמורת אצל אחד ההורים, אין לשלול את אפוטרופסותו של ההורה האחר עליהם. בהתאם לסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב 1962, ענייני חינוך, רפואה ועניינים הקשורים בטובת הילד הינם חלק מהאפוטרופסות של ההורים על הילדים. בהתאם לסעיף 18 לחוק הנ"ל, כל החלטה בעניינים אלו צריכה להתקבל במשותף על ידי שני ההורים. אמנם, בית המשפט אינו מהווה 'גננת' שצריכה לפסוק בכל החלטה שוטפת הנוגעת לאופן גידול הילדים. אך כשמדובר בהחלטות מהותיות הקשורות לבריאות, לחינוך ולרפואה, בית המשפט לא יאפשר לאחד ההורים לקבוע עובדות בשטח אם יתברר שאחד ההורים קיבל החלטות מבלי להיוועץ עם ההורה האחר, קל וחומר כשמדובר בהחלטות הנוגעות לרפואת הילדים ולבריאותם. בהעדר הסכמה בין ההורים, בהתאם לסעיף 19 לחוק הכשרות והאפוטרופסות – בית המשפט יקבל את ההחלטה אשר היא מגשימה לתפיסתו את טובת הקטינים.
זכרו! חובת ההורים להיוועץ האחד עם משנהו ולקבל כל החלטה במשותף אינה קפריזה כזו או אחרת אלא מעוגנת בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
ומה כאשר מדובר במקרה חירום?
הכלל כאמור הוא כי בעניינים רפואיים חלה חובה על ההורה המטפל, להיוועץ עם ההורה האחר באשר לנחיצות הטיפול וזהות הגורם המטפל טרם הטיפול. עם זאת, כאשר מדובר למשל בטיפול רפואי דחוף ו/או חירום שלא מאפשר הימנעות מטיפול עד קבלת הסכמת ההורה האחר באופן שההמתנה לקבלת עמדת ההורה האחר עלולה לסכן הקטין, ההורה המחזיק בקטין באותה עת יכול ורשאי לקבל החלטות רפואיות מהירות ללא התייעצות בהורה האחר וזאת כאשר קיים צורך רפואי לכך וכאשר הרופאים המקצועיים ממליצים על הטיפול.
האם לגרוש מותר להחליט בנוגע לילדיו מבלי להתייעץ בהורה האחר
במקרה שלפנינו מדובר בהליך של ביצוע חורים באוזניים לפעוטה. אין ספק שלא מדובר בצורך רפואי, כי אם בפעולה רפואית סלקטיבית מתחום הרפואה הקוסמטית, שנועדה על פי הבנתה הסובייקטיבית של האם, לייפות את הקטינה. אין מדובר בצורך רפואי, ובוודאי שלא בצורך הנחשב חירום. לכן, על האם היה לקבל החלטות מסוג זה במשותף עם האב בטרם ניקוב אוזני הילדה.
לאחרונה ניתן פסק דין בו ייצג עו"ד משפחה רן רייכמן קטין, אשר היה זקוק לריטלין אשר אמו, בשל ה'אני מאמין' שלה המתנגד לתרופות, סירבה לתת לילד את הטיפול לו הוא היה זקוק. עו"ד רייכמן פנה לבית המשפט בצו עשה שיחייב את האם לתת את הטיפול הרפואי, ואכן בית המשפט נעתר לבקשה – הדבר הוביל לשיפור משמעותי של הישגי הילד במסגרת חינוכית. כלומר, במקרה שבו מוכח לבית המשפט שיש צורך בטיפול רפואי, אך הורה אחד מונע את הטיפול ללא בסיס, בית המשפט לוקח את התפקיד ההורי ומקבל החלטה תוך התחשבות מקסימלית בטובת הילד. לא זה המקרה שלפנינו: כאן מדובר בטיפול רפואי קוסמטי ומיותר, בוודאי לא כזה שהצדיק קבלת החלטות לבד בהעדר שיתוף האב ולכן בית המשפט אסר את פעולות האם.
