הפלת ביטול חזקת הגיל הרך: השפעה משמעותית? – לאחרונה עלתה חזקת הגיל הרך לכותרות בעקבות הפלת הצעת החוק לביטולה. הצעת החוק, שנקראה "הורים וילדיהם" שהוגשה על ידי ח"כ יואב קיש מהליכוד, זכתה לתמיכה של ועדת השרים לענייני חקיקה. 42 חברי כנסת הצביעו נגד הצעת החוק מול 41 שהצביעו בעדה, וכך היא נדחתה. ההצבעה תיזכר בעיקר בשל צהלות השמחה של מספר חברות כנסת עם היוודע תוצאות ההצבעה.
למעשה, הצעת החוק אשר הובאה לאישור הכנסת ביקשה לבטל את חזקת הגיל הרך הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר קובעת כי בנסיבות יוצאות דופן או חריגות, קטינים עד גיל 6 יגדלו בידי האם.
הצעה זו נפלה על חודו של קול כאמור – ולמעשה ניתן היה להיווכח כי ציבור חברות הכנסת, באופן חוצה מפלגות, התנגדו והביעו חזית אחידה נגד אישור הצעת החוק. במבחן התוצאה, החוק נותר על כנו, ואולם קיימת תחושה של חוסר נוחות, שכן נושא מהותי מעין זה, אשר מגיע פעם אחר פעם לפתחה של כנסת ישראל, מוכרע על חודו של קול אחד.
חזקת הגיל הרך כבר אינה שיקול מרכזי בהכרעה בסוגיות משמורת
ביני לביני, ומתוך הופעותיי כעורך דין גירושין ומשפחה על בסיס יומי בבתי המשפט, המצב הוא כי הלכה למעשה, שופטים רבים מתייחסים דה-פקטו לכל משפחה ומשפחה באופן פרטני. חזקת הגיל הרך אינה עומדת כשיקול מרכזי בהכרעה בסוגיות המשמורת, כי אם טובת הילדים הספציפיים שעתידם נדון בפני בית המשפט.
השינוי האמיתי מתחולל בתוך המקום שתופס האב בתוך התא המשפחתי. מקום זה צריך להיבחן באופן פרטיקולרי בכל מקרה ומקרה, כאשר על רקע ההליכים המשפטיים, אין לצייר תמונה מעוותת של המצב המשפחתי, אלא לתת שיתוף ליחסי הכוחות האמיתיים שהיו בין ההורים טרם המשבר.
הצגה מלאכותית של אחד ההורים תביא להכרעה בלתי צודקת אשר בסופו של דבר תוביל לפגיעה בילדים. כך, אם אינה יכולה להקטין אב שטיפל לה בילדים קודם למשבר ובאותה נשימה, אב אינו יכול להציג עצמו כאב מעורב במקרה שבו עיקר הטיפול לילדים הוענק על ידי האם.
לסיכום
במבחן המעשה, בתי המשפט משתדלים לזהות בכל משפחה ספציפית מיהו אותו הורה אשר ראוי ומסוגל לטפל בילדים, תוך שהם נעזרים נעזר לא פעם בחוות דעת של מומחים. חזקת הגיל הרך אמנם קיימת בחוק, אך המגמה בחלק מבתי המשפט, לא פעם, היא יישום של המלצות ועדת שניט שעיקרה הוא ביטול חזקת הגיל הרך, ובחירה של משמורת משותפת כמצב ברירת המחדל.
