ולכן, במקרים של אלימות במשפחה ניתן לדרוש מבית המשפט "צו הגנה", שמשמעותו היא להרחיק בן משפחה ממקום מגורי המשפחה, מתוך חשש שהוא ייפגע בבני משפחתו האחרים. עורכי דין למשפחה נדרשים לא אחת לטפל במניעת או בקידום צווים מסוג אלה.
הסמכות של בית המשפט לתת צו מסוג זה ניתנה ב- 1991 על ידי הכנסת, במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה. סעיף 2 של החוק מפרט מהן ההגבלות המוגדרות כחלק מצו הגנה:
- להיכנס לדירה בה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתחום מרחק מסוים מאותה דירה, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בה – הכוונה היא שגם אם הדירה היא רכושו של אותו בן משפחה, הוא חייב לשהות רחוק ממנה (לפי מה שיקבע בית המשפט)
- להטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל מקום – הכוונה היא שלא רק שהוא צריך להתרחק, אלא גם הוא לא יכול להטריד לדוגמא דרך הטלפון או בכל דרך אחרת.
- לפעול בכל דרך המונעת או המקשה על שימוש בנכס המשמש כדין את בן משפחתו, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בנכס – הכוונה היא שאותו בן משפחה לא יכול להשתמש בנכסים המשותפים של המשפחה, כגון רכב, אפילו אם הם רכושו ושייכים לו.
צו הגנה מוגבל בתקפו לשלושה חודשים, אולם בית המשפט יכול להאריך את תקפו לפי הצורך מעת לעת לתקופה של עד חצי שנה. מנימוקים מיוחדים שיירשמו, רשאי בית המשפט להאריך את תקפו של צו הגנה לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת.
