נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין הוא נושא טעון, חברתי ומשפטי מהמעלה הראשונה. מדובר בשאלה שנמצאת בלב הדיון הציבורי בישראל על זכויות להט"ב, על ערכים משפחתיים ועל תפיסת טובת הילד. בעוד שבני זוג מאותו מין מבקשים לקבל זכויות שוות לאלו של זוגות הטרוסקסואלים, המדינה במשך שנים הציבה חסמים שונים בדרך להכרה מלאה בזכותם לאמץ ילדים.
במאמר זה ננתח לעומק מהו נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין, מה ההיסטוריה המשפטית של הסוגיה, כיצד השתנתה עמדת המדינה לאורך השנים, ומה קבעו בתי המשפט בנוגע לשוויון בין זוגות חד־מיניים לזוגות נשואים רגילים.
רקע משפטי – חוק האימוץ בישראל
חוק האימוץ, התשמ"א–1981, נחקק בתקופה שבה לא הוכרה כלל האפשרות של זוגות מאותו מין להקים משפחה.
החוק קובע בסעיף 3(1) כי:
“אין מאמצים אלא איש ואשתו יחד.”
כלומר, לשון החוק מאפשרת אימוץ רק לזוג נשוי המורכב מגבר ואישה.
המשמעות הייתה ברורה: זוגות חד־מיניים אינם יכולים לאמץ ילדים במשותף.
עם השנים, השתנתה המציאות החברתית בישראל, וזוגות רבים מאותו מין הקימו משפחות, אך החוק – שלא עודכן מאז – נותר מאחור.
נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין
במשך שנים, נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין התבסס על שני טיעונים מרכזיים:
- טובת הילד
עמדת המדינה הייתה כי טובת הילד, שהיא עקרון־על בחוק האימוץ, מחייבת לגדלו בסביבה משפחתית “טבעית” – כלומר, עם אם ואב.
הנימוק טען כי לילד חשוב לגדול במסגרת הכוללת דמויות הוריות משני המינים, לצורך התפתחות רגשית וזהות מגדרית בריאה.
- לשון החוק
נימוק נוסף היה כי החוק כפי שהוא מנוסח כיום אינו מאפשר אימוץ על ידי בני זוג מאותו מין, והרחבה שכזו מחייבת שינוי חקיקה בכנסת, ולא החלטה של בית משפט או פקידי רווחה.
ביקורת על נימוקי המדינה
הנימוקים הללו עוררו ביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם, עורכי דין, ואנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה והחינוך.
הם טענו כי:
- מחקרים מכל העולם מצביעים על כך שאין הבדל בהתפתחותם של ילדים שגדלים אצל זוגות חד־מיניים לעומת זוגות הטרוסקסואלים.
- ההסתמכות על לשון החוק בלבד מתעלמת מהתפתחות החברה הישראלית ומערכי היסוד של שוויון וכבוד האדם.
- בפועל, המדינה אפשרה אימוצים פרטניים או אימוצי ילד ביולוגי של בן הזוג, ולכן מדובר באפליה שרירותית.
נקודת המפנה – מאבק ציבורי ומשפטי
במהלך שנות ה־2000, זוגות חד־מיניים החלו לעתור לבתי המשפט בדרישה להכיר בזכותם לאמץ ילדים.
בתי המשפט לענייני משפחה, ולאחר מכן גם בית המשפט העליון, קבעו בפסקי דין תקדימיים כי אין הצדקה אפקטיבית למנוע אימוץ כאשר מדובר בטובת הילד.
בפסק דין משנת 2005, קיבל בג"ץ עתירה של זוג נשים שביקשו לאמץ זו את ילדה של זו. בית המשפט קבע כי ניתן לפרש את החוק באופן שיאפשר “אימוץ בתוך המשפחה”, אף אם מדובר בזוג מאותו מין, כל עוד טובת הילד נשמרת.
שינוי בעמדת המדינה
בשנת 2017 התרחש שינוי משמעותי:
בעקבות עתירה של האגודה למען הלהט"ב וארגון אבות גאים, נאלצה המדינה להבהיר את עמדתה הרשמית בנושא.
בתחילה, משרד הרווחה חזר על נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין, וטען כי טובת הילד מחייבת “מסגרת משפחתית קונבנציונלית”.
אולם בעקבות ביקורת ציבורית חריפה ולחץ תקשורתי, הודיעה המדינה כי היא שוקלת לשנות את עמדתה ולפעול לעדכון החוק כך שיאפשר אימוץ גם לזוגות חד־מיניים.
מאז ועד היום, אף שאין שינוי רשמי בלשון החוק, בפועל המדינה נוהגת ביתר גמישות ומאפשרת אימוצים פרטניים או אימוצי ילד ביולוגי של בן הזוג גם לזוגות מאותו מין.
הפסיקה העדכנית – השוויון כערך מוביל
בית המשפט העליון בישראל חזר וקבע כי עקרון השוויון הוא ערך יסוד, וכי יש לפרש את חוק האימוץ ברוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בפסקי דין שונים, נקבע כי אין כל בסיס מדעי או מוסרי למנוע מזוגות מאותו מין לאמץ, וכי האפליה נגדם מנוגדת לערכי היסוד של מדינת ישראל כדמוקרטיה שוויונית.
כך, אף שהחוק טרם תוקן, גוברת המגמה המשפטית והחברתית של הכרה בזכות לאימוץ על בסיס שוויון מוחלט.
כיצד נראית המציאות כיום
נכון להיום, בפועל, זוגות מאותו מין בישראל יכולים:
- לאמץ את ילדו הביולוגי של בן או בת זוגם.
- לאמץ ילדים מחו"ל באמצעות הליכים פרטניים (לעיתים דרך מדינות שמאפשרות זאת).
- להירשם כהורים שווים בלידת ילד באמצעות פונדקאות בחו"ל (שמאושרת בישראל).
עם זאת, האימוץ הציבורי בישראל – שבו המדינה מייעדת ילדים לאימוץ דרך לשכות הרווחה – עדיין מבוסס על לשון החוק הישנה, ולכן זוגות מאותו מין מתמודדים עם קשיים בירוקרטיים ואפליה עקיפה.
נימוק המדינה מול זכויות היסוד
כיום, נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין כמעט ואינו עומד עוד במבחן המציאות.
בתי המשפט רואים בטובת הילד ערך עליון, אך מפרשים אותה באופן רחב: ילד זקוק לבית חם, אהבה, יציבות וביטחון – ולאו דווקא להורה גבר ולאם אישה.
הגישה החדשה גורסת כי אפליה על רקע נטייה מינית פוגעת בזכויות אדם בסיסיות, וכי חובתה של המדינה להבטיח שוויון מלא בין כל אזרחיה.
דוגמה מהפסיקה – אימוץ בהסכמה של זוג נשים
במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, זוג נשים ביקש לאמץ ילדה שאחת מהן ילדה מתרומת זרע. המדינה התנגדה בטענה שטובת הילד מחייבת “מסגרת משפחתית נורמטיבית”.
השופטת דחתה את ההתנגדות וקבעה כי אין כל בסיס לטענה שטובת הילד נפגעת, להפך – הילדה גדלה בבית אוהב, יציב ותומך.
פסק הדין קבע תקדים נוסף בכיוון של הכרה שוויונית בזכות האימוץ לזוגות חד־מיניים.
חשיבות הייעוץ המשפטי והליווי המקצועי
הליך אימוץ בישראל הוא הליך משפטי ארוך, רגיש ומורכב, ובפרט כאשר מדובר בזוגות מאותו מין.
המדינה בוחנת כל מקרה לגופו, ולכן חשוב לפעול בליווי של עורך דין מומחה לדיני משפחה המכיר את הפסיקה, את הנהלים ואת הגורמים המקצועיים המעורבים.
משרד עורכי הדין רן רייכמן – מומחים לדיני משפחה וזכויות להט"ב
משרד עו"ד רן רייכמן, מהמובילים בישראל בתחום דיני המשפחה, מתמחה בתיקים העוסקים בזכויות זוגות חד־מיניים, לרבות אימוץ, פונדקאות, הורות משותפת ואבהות משפטית.
עו"ד רייכמן וצוות משרדו בעלי ניסיון של מעל 25 שנה בייצוג זוגות בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין, תוך שילוב של ידע משפטי מעמיק, רגישות ויחס אישי.
המשרד פועל למען צדק, שוויון והכרה מלאה בזכויות כל המשפחות בישראל – ללא הבדל מין, מגדר או נטייה מינית.
נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין – שאלות ותשובות נפוצות (FAQ)
- מהו הרקע המשפטי לשאלת האימוץ על ידי בני זוג מאותו מין בישראל?
הרקע המשפטי מבוסס על חוק האימוץ, שנחקק בשנות ה-60, ומתייחס במקור לזוגות נשואים הטרוסקסואלים. עם השנים, הפסיקה והחקיקה התפתחו, אך עדיין נותרו פערים בין עמדת המדינה לבין המציאות החברתית המשתנה. - האם כיום ניתן לאמץ בישראל במסגרת זוגיות חד-מינית?
כן, אך במקרים רבים האימוץ נעשה על בסיס פרטני, ולא תמיד כזוג. ישנם מקרים שבהם המדינה מגלה הסתייגות, בעיקר כאשר מדובר באימוץ של ילד שאין לו קשר ביולוגי לאחד מבני הזוג. - מהו נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין?
המדינה נוהגת לנמק את התנגדותה בעיקר בשיקולים של "טובת הילד", בטענה כי יש להעדיף סביבה משפחתית "מסורתית". עם זאת, עמדות אלו נתונות לביקורת משפטית וציבורית. - כיצד מתמודדים בתי המשפט עם התנגדות המדינה?
בתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו, תוך איזון בין עמדת המדינה לבין זכויות הפרט לשוויון והורות. לא פעם, הפסיקה נטתה לאשר אימוצים למרות ההתנגדות הממשלתית. - האם קיימת חקיקה מפורשת האוסרת אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים?
לא. החוק אינו אוסר מפורשות, אך לשונו הישנה מאפשרת פרשנות שמגבילה את היישום לזוגות הטרוסקסואלים בלבד. - מהם הטיעונים בעד הרחבת הזכות לאימוץ לזוגות חד-מיניים?
תומכים טוענים כי טובת הילד נמדדת באיכות ההורות ולא במגדר או נטייה מינית, וכי כל אפליה בתחום זה מנוגדת לעקרונות יסוד של שוויון. - האם יש הבדל בין אימוץ פנימי לבין אימוץ בין-לאומי בנושא זה?
כן. מדינות רבות בעולם מאפשרות אימוץ בין-לאומי לזוגות חד-מיניים, בעוד שבישראל ההליך המקומי מוגבל יותר ולעיתים נתקל בקשיים בירוקרטיים. - כיצד נראית עמדת גורמי הרווחה כלפי זוגות חד-מיניים מאמצים?
בפועל, אנשי מקצוע רבים בתחום הרווחה מביעים עמדות חיוביות, אך כפופים למדיניות המדינה ולקריטריונים פורמליים שנקבעו בחוק. - האם יש פסיקות תקדימיות בנושא?
כן. במספר מקרים בתי המשפט העליונים אישרו אימוץ על ידי בני זוג מאותו מין, בעיקר כאשר הוכח כי הילד חי עמם לאורך זמן והקשר ההורי יציב. - כיצד משפיעה עמדת הציבור על המדיניות?
דעת הקהל הולכת ומשתנה, וכתוצאה מכך גם הלחץ הציבורי על המחוקק גובר. עם זאת, שינוי מדיניות הוא תהליך איטי. - האם ניתן לערער על החלטת המדינה לסרב לאימוץ?
כן. ניתן להגיש ערעור לבית המשפט לענייני משפחה, ולעיתים אף להגיע לבית המשפט העליון. - מהם השיקולים הפסיכולוגיים שנשקלים בהליך האימוץ?
הדגש הוא על יציבות רגשית, זמינות הורית ויכולת לספק לילד סביבה תומכת. נטייה מינית אינה אמורה להיות שיקול שלילי, אך בפועל היא לעיתים נבחנת בעקיפין. - האם קיימים הבדלים בין מחוזות שונים בישראל בגישתם לנושא?
לעיתים כן. ישנם אזורים שבהם גורמי הרווחה או בתי המשפט נוטים לגישה פתוחה יותר, בעוד שבאחרים קיימת שמרנות גדולה יותר. - כיצד משפיעה אמנת זכויות הילד על הדיון המשפטי?
האמנה מחייבת את המדינה לפעול לטובת הילד מבלי להפלות על בסיס נטייה מינית של ההורים, אך יישומה בישראל עדיין חלקי. - מה עמדת ארגוני זכויות האדם בנושא זה?
ארגונים אלה מתנגדים לכל אפליה בתחום האימוץ, וטוענים כי נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין מבוסס על הנחות חברתיות ולא על עובדות מחקריות. - כיצד מתייחסת מערכת החינוך לילדים ממשפחות חד-מיניות?
כיום ישנה מודעות רבה יותר לצרכים של משפחות מגוונות, אך עדיין קיימים פערים בחינוך לקבלת שונות. - האם שינוי מדיניות אפשרי ללא שינוי חקיקה?
לעיתים כן. פרשנות משפטית חדשה או הנחיות של משרד הרווחה יכולות לשנות בפועל את יישום החוק. - כיצד משפיעה פסיקה חדשה על מקרים עתידיים?
כל פסיקה תקדימית מייצרת בסיס להכרעות נוספות, ובכך מקדמת שינוי הדרגתי במדיניות ובפרקטיקה. - מהם האתגרים המרכזיים של זוגות חד-מיניים בתהליך האימוץ?
האתגרים כוללים בירוקרטיה מורכבת, בחינות חוזרות של התאמה הורית ולעיתים יחס מסויג מצד רשויות המדינה. - מה צפוי בעתיד בנושא האימוץ לזוגות מאותו מין בישראל?
המגמה היא להרחיב את ההכרה בזכויות שוות, אך נדרש עדיין תיקון חקיקה ברור שיבטל כל אפליה על רקע נטייה מינית.
רוצים להבין את מצב החוק והאפשרויות שלכם?
אם גם אתם מתעניינים בנושא נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין, או מבקשים להתחיל בתהליך אימוץ בישראל או בחו"ל, פנו עוד היום למשרד עורכי הדין רן רייכמן.
נעניק לכם ליווי משפטי מקצועי, נעמוד מול הרשויות, ונסייע לכם להגשים את זכותכם להקים משפחה – מתוך שוויון, אהבה והכרה מלאה מצד המדינה.
