תשלום המזונות נקבע על פי הדין העברי שקובע כי הזכות של האישה לקבל תשלומי מזונות הוא קודם ל"מעשה ידיה", כלומר הכנסתה של האישה מחוץ למשק ביתה. העיקרון הוא שהאישה היא בעלת זכות הבחירה אם לעבוד או לא ואם היא לוקחת לעצמה את מעשה ידיה ואם היא מוותרת על מזונותיה מבעלה.
כיום, כאשר נשים רבות הן בעלות מקצוע והשכלה, התלות הכלכלית בבעל הולכת ופוחתת, אך יחד עם זאת, נשים רבות מעדיפות להשקיע יותר בגידול וטיפול בילדים הקטנים – וזה בדרך כלל בה על חשבון שעות עבודה ויכולת השתכרות.
בעקרון, אשה אינה חייבת לעבוד על מנת לקבל מזונות, אבל אם היא בכל זאת עובדת – יתחשבו בהכנסתה ויפחיתו את הסכום שהיא משתכרת מהמזונות הדרושים לה למחייתה שלה ושל ילדיה. לא מדובר רק בהכנסה מעבודה (משכורת), אלא גם בהכנסה ממקורות אחרים כמו: קצבת נכות, דמי שכירות שהיא מקבלת מכנס שבבעלותה וכו'.
