בן ה-34 מדנמרק דרש בדיקת אבהות מהאב הישראלי – לאחרונה פורסם מקרה מעניין בכל הנוגע להליך בדיקת אבהות. גבר בן 34 מדנמרק, שנולד לאם דנית ולאב ישראלי, חי את חייו במדינה האירופית וכל זאת בלא ודאות בנוגע לזהות אביו הביולוגי. בחודשים האחרונים הוא ביקש לבצע בדיקת אבהות לאביו המשוער, ובית המשפט המחוזי בחיפה נעתר לדרישתו, וזאת על אף התנגדות האב.
תחילת הסיפור בשנות ה-70, כאשר אמו של הגבר הגיעה לישראל וניהלה מערכת יחסים עם האב. לטענת הגבר, האם חזרה לדנמרק לקראת הלידה. נראה כי האב לא התכחש באותו הזמן לאבהותו, אך האם לא הסכימה לקבל ממנו דמי מזונות ולא עמדה עמו בקשר תמידי. ב-2010 ביצע הגבר פנייה לאביו כדי שזה ירשום אותו במשרד הפנים בישראל כבנו, ונתקל בסירוב. הוא הגיש תביעה לבית המשפט למשפחה בחיפה כדי שהאב יכריז עליו כבנו והבהיר שהוא לא מתכוון לתבוע סכומי כסף.
האב טען לזכותו לפרטיות, אך בית המשפט קבע שהזכות של הצעיר לדעת מיהו אביו חזקה יותר. לכן, הורה ביהמ"ש לבצע בדיקת אבהות באמצעות בדיקת רקמות. האב שוב התנגד וערער על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי. גם היועץ המשפטי לממשלה הגיש את עמדתו בנושא, לפיה יש לבצע בדיקה. השיקול שהנחה את השופטת שושנה שטמר היה הזכות של הגבר לדעת מיהו אביו, וההשלכות הקיימות מבחינה גנטית. שני הצדדים לא חויבו בהוצאות על מנת שלא להגדיל את העוינות ולאפשר הזדמנות לקרבה עתידית.
האם טענת הזכות לפרטיות של האב מוצדקת?
התנגדות האב לביצוע בדיקה נעוצה בעיקרה בזכותו לפרטיות ולאוטונומיה על גופו. טענה זו בימינו אינה יכולה עוד לעמוד, שכן במובחן מהעבר, בדיקת רקמות נחשבת לבדיקה שאינה פולשנית וניתן לבצעה באמצעות בדיקת רוק ואפילו באמצעות זקיק שערה – ולא באמצעים פולשניים שעלולים לפגוע בפרטיות.
אל מול זכותו של האב לפרטיות ולאוטונומיה על גופו, קיים ערך אחר וראוי להגנה – זכותו של העותר הטוען להיותו בנו של האב, לדעת מיהו אביו הביולוגי. לשאלת זהות האב הביולוגי השלכות אף כלפי הבן עצמו מבחינה פסיכולוגית, רפואית ואף לדורות הבאים, כאשר היא אף טומנת בחובה הסדרת נושאים גנטיים (למשל רקע משפחתי רפואי, מחלות גנטיות, הימצאות בקבוצת סיכון מסוימת, סוג דם וכו').
אם האב הוא האב הביולוגי, האם לבן זכות לתבוע אותו?
במקרה שבו מתגלה בבדיקת אבהות שהאב הוא אכן אביו הביולוגי של העותר, לבן אשר האב התכחש להורותו כלפיו קיימת זכות תביעה עצמאית ונזיקית אשר עומדת לו במשך שבע שנים מהיותו בגיר ועד גיל 25 ו/או שבע שנים מהיום שבו גילה את דבר אבהותו של האב.
ואולם, לא בנקל ניתן להגיש תביעות נזיקיות. המדובר בתביעות מכוח עוולת הרשלנות אשר ביסודן על הבן להוכיח כי בשל התנערות האב מההורות כלפיו, נגרם לו נזק נפשי ו/או תפקודי. לפיכך, תנאי להגשת תביעה כאמור, הוא להוכיח כי נגרם לעותר נזק כילד וכי קיים קשר סיבתי בין התנערות האב לבין הנזק שנגרם לילד.
