צוואת שכיב מרע: איך לנהוג את אתם יורשים?

צוואת שכיב מרע: איך לנהוג את אתם יורשים? – לאחרונה ניתן בבית המשפט למשפחה בחיפה פסק דין המורה לקיים הבטחה בעל פה של קשישה ערירית שהלכה לעולמה, בניגוד לצוואה כתובה שהיא ערכה מספר שנים לפני כן. הקשישה, בת 83, נתנה לזוג מכרים שלה הבטחה לפיה תעניק להם דירה בבעלותה, וזאת מספר ימים לפני מותה. ההבטחה סתרה צוואה כתובה שנערכה לפני מספר שנים ובה הובטח הרכוש לחברתה של הקשישה.

הצוואה המקורית היא משנת 2009, אך באמצע שנת 2012, כמה ימים לפני מותה, מספר ימים לפני שנפטרה ממחלה ממארת, ביקרו אותה בני הזוג שאותם הכירה מספר שנים קודם לכן. לדברי בני הזוג, במפגש הייתה גם אחת היורשות שלה ובנוכחותה היא פנתה לזוג והבטיחה להם כי היא מורישה להם את הדירה. עוד טענו בני הזוג כי הקשישה חזרה על הדברים יותר מפעם אחת כאשר היא הייתה צלולה.

בני הזוג ערכו זיכרון דברים אצל עו"ד העוסק בנושאי צוואות וירושות ובו פירוט של דברי המנוחה. כארבעה חודשים לאחר מכן, זיכרון הדברים הופקד אצל רשם הירושות. השניים ביקשו לקבל את דברי המנוחה כצוואת 'שכיב מרע', שנאמרת באופן מילולי על ידי האדם הנמצא על ערש דווי. על פי החוק, יש להגיש את זיכרון הדברים בסמוך לדברי האדם הנוטה למות, ולכן עלתה התהייה מדוע חל עיכוב גדול כל כך בפנייה לרשם הירושות.

בני הזוג טענו שלא ידעו על כך והסבירו שהם אינם מתנגדים לצוואה הכתובה, מלבד גריעת הדירה ממנה. היורשים בצוואה הכתובה כמובן התנגדו לכך. השופטת קבעה שלדעתה, המנוחה הייתה צלולה כשביקשה לתת את הדירה לבני הזוג, חרף כמה אי דיוקים שעלו מהעדויות שלהם. כמו כן, השיהוי הגדול בהפקדת זיכרון הדברים לא זכה לחשיבות גדולה בבית המשפט ולבסוף הורתה השופטת לקיים את הצוואה שבעל פה.

על צוואת שכיב מרע

לא אחת, אנו ניצבים בפני סיטואציה בה אדם מגיע לישורת האחרונה בחייו, כאשר הוא רואה עצמו אל מול פני המוות והוא חפץ לצוות מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. אלא, שלעתים יש מקרים שבהם המצווה לא הספיק לערוך צוואה כדין, או מקרים שבהם הוא מבקש לערוך צוואה שנערכה כדין, אך לא הספיק לבצע את השינויים המבוקשים ולערוך צוואה מתוקנת בכתב. כך למשל, במקרה בו אדם חולה חו"ח במחלה ממארת, הוא נמצא במצב סופני ולא ערך צוואה. הוא צלול בדעתו ומבקש בימים האחרונים של חייו לערוך צוואה אשר תבטא מה ייעשה ברכושו לאחר מותו.

המחוקק התייחס לסיטואציה זו וקבע כי במצבים מסוג זה אין חובה כי המצווה יערוך צוואה בכתב וכי ניתן לערוך צוואה בעל פה. צוואה מסוג זה נקראת צוואת 'שכיב מרע'. סוג זה של צוואה מעוגן בסעיף 23 לחוק הירושה וחייבים להתקיים מספר כללי ברזל על מנת שיהיה תוקף להצהרה בעל פה של המצווה באופן שההצהרה תיחשב צוואה. ראשית, על ההצהרה להיאמר על ידי המצווה עצמו. שנית, על ההצהרה להישמע בפני שני עדים אשר שומעים את רצונו ולשונו של המצווה באותה עת בה היה במצב של שכיב מרע. יודגש כי יש להעלות בהקדם האפשרי על הכתב את רצון המצווה וזאת במסגרת זיכרון דברים.

לא די בכך שאדם יהא חולה סתם כדי שיוכל לערוך צוואה בעל פה. על מנת שיהיה לה תוקף משפטי, האמירה צריכה להיאמר על ידי אדם שהנו במצב שכיב מרע, היינו מי שרואה עצמו אל מול פני המוות – כאשר המבחן הוא אובייקטיבי וסובייקטיבי. אם חרף מחשבתו הסובייקטיבית של המצווה חלפו 30 יום ממתן הצהרתו והמצווה נותר בחיים, הרי שצוואתו שנאמרה בעל פה בטלה.

אתם אמורים להיות יורשים בצוואת שכיב מרע, כיצד לנהוג?

במקרה שברצונכם להבטיח כי דברי המצווה שנאמרו בהיותו במצב שכיב מרע ישתכללו לכדי צוואה בת קיימא, כדאי לבצע את אמצעי ההגנה כדלהלן:

• יש להעלות על הכתב באמצעות זיכרון דברים את הדברים של המצווה, לציין את התאריך, הנסיבות בהן נאמרו הדברים על ידי המצווה וכן כי זיכרון הדברים ייחתם בידי שני עדים.
• כדאי להגיש את זיכרון הדברים בהקדם לרשם לענייני ירושה, שכן שיהוי בעריכת זיכרון הדברים או בעצם הגשתו לרשם לענייני ירושה, עלול להיחשב כפגם שמכוחו בית המשפט עלול לא לאשר את הצוואה.
• על מנת לבסס את הסיכוי כי בית המשפט יאשר את אותה תרשומת, מוצע כי דברי המצווה אף יתועדו בצילום וידאו וזאת בנוסף לזיכרון הדברים שייחתם על ידי שני עדים.