האם ילד מאומץ יוכל לרשת את רכוש הוריו המאמצים?
הסכם לחלוקת עיזבון (או הסכם חלוקה בין יורשים) הוא הסכם שבו יורשי המנוח מגיעים להסכמה בינם לבין עצמם על חלוקת עיזבונו של המנוח. כלומר, היורשים החליטו על דעת עצמם ובאופן מוסכם כיצד יחולקו המנות שלהן הם זכאים על פי עיזבונו של המנוח.
הסכם זה אינו ככל הסכם משפטי רגיל והוא מצריך את אישורו של בית המשפט וכן את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה. לכן, ביטול של הסכם חלוקת עיזבון מנוגד לעקרון הכללי של סופיות ההסכמים וביטולו אינו נעשה בקלות. לכן, ביטול של הסכם חלוקת עיזבון עקב הטעיה מצריך הוכחה של הטעיה כלשהי, על פי סעיף 15 לחוק החוזים.
הוכחה של הטעיה על פי סעיף 15 מתירה לבטל את הסכם חלוקת העיזבון אם נעשתה הטעיה ע"י אחד מהצדדים. כלומר, אחד הצדדים הסתיר מהיורשים האחרים עובדות שהיו יכולות לשנות את הסכם חלוקת העיזבון אם היו מתגלות טרם החתימה על ההסכם. למעשה, יש צורך להוכיח שצד כלשהו הטעה את הצדדים האחרים וניצל זאת כדי להשיג יתרון על פניהם בחלוקת העיזבון.
למשל: אם אחד הצדדים דיווח לצדדים האחרים על סכום העיזבון אך לא נמנעה מהם גישה כלשהי למידע זה – אין בכך משום הטעיה, ולכן אין עילה חוקית ומשפטית לבטל את הסכם חלוקת העיזבון.
