נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין

דגל הקהילה הגאה נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין: צביעות ממסדית ומהווה מדרון חלקלק לפגיעה באוכלוסיות חלשות

נימוק המדינה להתנגדות לאימוץ ע"י בני זוג בני אותו מין – עלינו לאמץ את הקהילה הגאה ולקדם את זכויות להט"ב כחלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה תוך הקפדה על דרכי השוויון מלא ללא אפליה, מבחינה חוקתית בהתאם לערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית , ובהתאם להצהרת האו"ם עליה חתומה ישראל בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית.

מאמר זה יעסוק בהפרה של זכות השוויון כלפי זוגות חד מיניים בהליך האימוץ והפונדקאות, כחלק ממדיניות פסולה של המדינה שאינה חוקתית.

במאי 2015 הוגשה עתירה, בעיצומה של עבודה ועדה ממשלתית לבחינה מחודשת של חוק האימוץ. אולם, תחת מדיניות פסולה המדינה הגיעה לכלל החלטה כי מתנגדת לאימוץ ע"י זוגות חד-מיניים, אך מתירה זאת לידועים בציבור.

מאמר זה מציג את הבעייתיות בחוק תוך שימת דגש שיש להקפיד על השוויון, ומצר על כך שהמדינה דבקה בתפיסה לפיה "הילד הנמסר לאימוץ נושא תחושת חריגות ורצוי להימנע מהעמסת מטען נוסף", ולפיכך דחתה המדינה כל אפשרות לאפשר לבני זוג בני אותו מין לאמץ כמו כל זוג של איש ואישה.

המסר המועבר ע"י המדינה כריבון הינה כי בשנת 2017 הורים בני אותו מין מהווים חריג, המעמיסים על הילד. המדובר באמירה בוטה וגזענית אשר מכתימה ציבור שלם, והשאלה שנשאלת מדוע לעצור כאן?

טענה מסוג זה יכולה לקום כנגד לא רק בני זוג בני אותו מין, אלא אף כלפי הורי הטרנסקסואלים הנמנים על עדה מסוימת אשר אינה אהודה ואף דחויה ע"י חלק מהציבור.

נשאלת השאלה האם ניתן לעלות על הדעת כי תישלל זכות של בני עדה מסוימת, ולפגוע בזכות הבסיסית לייסד משפחה ולהיות הורים?

זאת ועוד. באם תחושת החריגות תהווה אבן בוחן לזכות להיות הורה, מהווה הדבר מדרון חלקלק, וימצא מי שיאמר כי אף ילדים להורים כבדי ראייה או כבדי שמיעה, יישאו תחושות חריגות.

העולה על הדעת כי ישללו מאותם אוכלוסיות מוחלשות אשר ממילא מופלות לרעה את הזכות להיות הורים? דומה כי התשובה לכך ברורה ואין איש שעיניו בגבו שהיה מעז לסבור כן.

תפיסה זו הינה תפיסה מעוותת וגעזנית החוטאת לזכות היסוד של המין האנושי. המדובר באמירה מסוכנת אשר מזכירה את תורת הגזע הלבן של הרייך השלישי.

בבסיס אטימות זו עומדת תפיסה דתית המנוגדת לערכי המוסר והמצפון, וזוהי פרשנות בלתי חוקתית של חוק האימוץ, העומדת בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועיקרון השוויון. המשמעות של החלטה זו היא שלעניין אימוץ המדינה רואה זוגות בני אותו המין כזוגות סוג ב', לאור העובדה ששוב ושוב אנחנו נתקלים באטימות הלב והשכל של נציגי הפרקליטות והיועמ"ש, המתנגדים לכל בקשה ולכל עתירה של משפחות להט"ביות בדרישותם לשיוויון באימוץ, בפונדקאות, ברישום הורות ובניהול חיי המשפחה שלהם.

נכון להיום, משרד הרווחה אינו מכיר בזוגיות של ידועים בציבור ושל בני אותו המין, לעניין חוק האימוץ, ומאפשר להם לאמץ כיחידים בלבד. החוק קובע כי "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד" ומשרד הרווחה מפרש זאת, או לפחות פירש זאת עד עתה, כאיש ואישה נשואים בלבד. בנוסף קובע החוק כי "בנסיבות מיוחדות" רשאי בית המשפט לסטות מהגדרה של גבר ואישה נשואים, אם נוכח "שהדבר יהיה לטובת המאומץ".

פרשנות זו פוגעת אנושות בזכות לשוויון ובזכות לכבוד על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאור העובדה שפרשנות זו אינה משרתת כלל את תכלית חוק אימוץ ילדים, אשר שם דגש על טובת הילד. זאת מכיוון שישנם זוגות רבים, שגורלם לא שפר עליהם והם אינם מצליחים להרות, אולם הואיל ואינם נשואים (מכורח או מבחירה) או משום שהם זוגות בני אותו המין, הם מופלים לרעה לעומת זוגות אחרים בשל עמדת משרד הרווחה, באופן שפוגע אנושות בזכותם לחיי משפחה.

נקודה נוספת בה עוסק מאמר זה הינה הפונדקאות. בשל המגבלות שהיו עד היום בישראל על הליך הפונדקאות, הרוב הגדול של הליכי הפונדקאות של ישראלים, חד-מינים והטרוסקסואליים כאחד, נעשו בחו"ל. בתיקון המוצע לחוק, ביקשה המדינה להגביל ולפקח גם על ההליך שעוברים זוגות ישראלים בחו"ל. כך, על פי תיקון החוק, יוכלו ישראלים לבצע את ההליך רק באמצעות חברות ומרפאות שתאשר המדינה, מה שיוסיף ביורוקרטיה להליך ויגביל באופן ניכר את יכולת הזוגות לבחור יעד ומרפאה.

על פניו נדמה שההצעה מקדמת את השוויון, אך בפועל היא עתידה לפגוע פגיעה קשה במבקשים לבצע את ההליך בחו"ל כשמסלולים אלו ייסגרו הלכה למעשה מכיוון שהחוק קובע שורה ארוכה של תנאים ודרישות שעל מדינת היעד לעמוד בהן כדי לאפשר את הפונדקאות. בישראל הושם כערך עליון עקרון השוויון, ויש לו מעמד חוקתי על חוקי. שוויון כחלק מערך עליון הינו "בלי הבדל דת, גזע ומין" שוויון משתרע על כל תחומי החיים במדינה. על כן יש לקיים שוויון בין בני אדם המשתייכים לדתות, לאומים, עדות, גזעים, מפלגות, מינים, גילים, השקפות וגופים שונים.

"דומה כי כבר אין מדובר ב"איים" של זכויות, אלא בתפיסה חוקתית כוללת של הזכות שלא להיות מופלה מחמת נטייה מינית. יש הכרה בכך שחברי הקהילה הגאה מהווים קבוצה "חשודה" בעלת זהות מובחנת הטעונה הגנה בפני הפליה, כי הפליה מטעמים של נטייה מינית נמצאת "בגרעין הקשה" של איסורי ההפליה"  (לדברי השו' עמית בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענייניים מנהליים, עע"ם 343/09).

נראה כי נושא ההומוסקסואליות עובר כחוט השני בכל המישורים החברתיים לאורך תקופות שונות.
וכן נטייה נפוצה היא לראות בהומוסקסואליות אות קין ולהצמיד להומוסקסואלים סטראוטיפים שליליים החלה להיחלש רק לאחרונה.

חוק הפונדקאות במתכונתו הנוכחית טומן בחובו שורת בעיות, לדוגמא מגביל את גיל ההורים המיועדים שיכולים לבצע הליך, מגביל את מספר הילדים שניתן להביא אינו מאפשר ביצוע ההליך ללא קשר גנטי לאחד מההורים, וכן מקשה על זוגות הומוסקסואליים לבצע את ההליך של תרומת הביציות. מצב דברים זה בישראל, לאור העובדה שכמעט ולא קיים, מוביל לכך שבפועל לא צפויה להתקיים פונדקאות לזוגות הומואים, מאחר שאין ביציות זמינות לצורכי הפונדקאות.

המסקנה המצערת הינה שהקהילה הגאה נתפסת בעיני הציבור כ"סטייה" על סמך פירושים אישיים שניתנו ע"י בעלי כוח חברתיים למשפטים, וכך הביאו לתפיסת ההומוסקסואליות כהתנהגות שאינה מתאימה להתנהגויות חברתיות המאפיינות חברה "נורמאלית" ולא סוטה.

ניתן לראות כי במהלך ההיסטוריה של כל אחד מהמישורים חלו שינויים בתפישת ההומוסקסואליות, ובשני העשורים האחרונים בפרט, אפשר להבחין בהתפתחות מגמה חברתית המקבלת את זכותו וחרותו של אדם להיות בעל נטייה שונה להיות הומוסקסואליות: בדת נשמעים הדים המדברים על שינוי התפישה, ברפואה הוצאה ההומוסקסואליות מספר המחלות, במשפט ובצבא בוטלו חוקים הומוסקסואלים (כמו מיסוד יחסים). ההתקדמות בקבלת ההומוסקסואליות בישראל מתבצעת עדיין לאט יותר ממקומות אחרים בעולם. ע"מ להמחיש בפניכם אציג לכם נתונים סטטיסטים אשר מעידים כפי שפורסם ב"הארץ" באפריל האחרון, המדינה התירה רק לשלושה זוגות חד־מיניים לאמץ. לעומת זאת, כ–1,700 זוגות הטרוסקסואליים אימצו בתקופה זו ילדים (הנתונים נוגעים רק למקרים שבהם לאיש מההורים אין קשר דם לילד).

יובהר ויודגש. העמדה שהגישו משרדי המשפטים והרווחה סותרת מחקרים שהוצגו לצוות מקצועי שבחן את הנושא, ולפיהם אין הוכחות לכך שעדיף לילד להימסר למשפחה הטרוסקסואלית ולא לבני זוג בני אותו המין.

נשאלת השאלה, האם נערכו מחקרים האם ראוי למסור קטינים לאימוץ להורים כבדי שמיעה? או כבדי ראיה? או משויכים לעדה כזו או אחרת?

ראוי כי מדינה שמצהירה על קיום מצעדי גאווה מידי שנה לא תפעל באופן גזעני ומשפיל, לאור העובדה שהיא מפרסמת בחסות משרד החוץ את האירוע הנ"ל מתוך כוונה למשוך עשרות אלפי תיירים לארץ – תעשה זאת לא מתוך צביעות ממסדית לאור התמורה הכלכלית מחמת אלפי התיירים המגיעים לארץ אלא בשל אמונה אמיתית בזכות של אוכלוסיות הלהבט"ים לשוויון זכויות.

לעניין זה, במעין משפט משווה שנערך, יושם לב כי ברבות המדינות בעולם שבהן נפתחה האפשרות לזוגות חד־מיניים לאמץ ילדים מחוץ לתא המשפחתי, היה זה בסמיכות למיסוד נישואין בין בני זוג מאותו מין.

זאת ועוד. עבור האדם הדתי החי היום, בחברה מודרנית, מציבה שאלת ההומוסקסואליות אתגר מורכב המעמיד במבחן את נאמנותו לעקרונות ברורים של תורה ומצוות, בעת הצבתם בעימות ישיר עם ערכים ליברליים, שאתם הוא חש הזדהות פנימית. נראה כי לפי שעה, שוררת עמימות ביחסו של הציבור הדתי לנושא זה. על רקע בולטות הנושא בשיח הציבורי במדינת ישראל, והספרות הרבה שנכתבה בעשורים האחרונים על היבטיו השונים, קשה שלא לתמוה על התעלמות החוגים הדתיים ממנו. נראה שמגמת ההתעלמות ניזונה במשך שנים מכמה הנחות יסוד שאין כוחן יפה להן עוד. הנחות אלה קובעות שהואיל והאיסור ההלכתי ברור, ואילו העמדה המודרנית המנוגדת לו הינה חד משמעית, אין טעם לעסוק בעיון הדברים.

דומה כי ציפיית המדינה כי אוכלוסיית הלהבט"ים יסתפקו בהתקדמות איטית "צעד צעד" נגועה בחוסר תו"ל, ומונעת משיקולים פוליטיים זרים, ונועדה אך כדי לכסות בעלי תאנה את ערוותה של התפיסה הפרימיטיבית של המדינה.

יובהר ויודגש. דמם של האוכלוסייה ההטרוסקסואלית אינו סמוק יותר מדמם של אוכלוסיית הלהבט"ים, אשר מיטב ממנה משרתים בצה"ל, נלחמים עבור המדינה ומוסרים את נפשם למענה, ואפליה מובנית זו מאין זו פוגעת בזכות לשוויון ואינה חוקתית ופוגעת באוכלוסייה שלמה.

לסיכום, חשוב להדגיש כי התורה לא דיברה כנגד היצר אל בן אותו מין, כי אם נגד הוצאתו מן הכוח לפועל. חלה התקדמות במהלך העשורים לגבי היחס להומוסקסואלים בעולם יותר מאשר בארץ. רבים מהם שייכים לקהילה החרדית והדתית אך "כלואים" בתוך הנורמות הסובבות, ובפחד מהתוצאות הצפויות להם במידה ויתגלו (נידה משפחתית, איבוד מעמד), מבלי יכולת להוציא החוצה את ה"אני האמיתי" שלהם.

מדינת ישראל קמה על חורבות מלחמת העולם השנייה, וזאת חרף תורת הגזע הגזענית, וכן על המדינה לנהוג בסבלנות וסובלנות כלפי השונה ולשים נר לרגליה את הזכות לשוויון כמדינה דמוקרטית. עמידה עיקשת של המדינה על תפיסה גזענית תוביל לפגיעה בציבור.

משרד עורך דין רן רייכנמן

פירמת עורכי הדין רן רייכמן נחשבת למובילה בתחום דיני המשפחה, גירושין, צוואות, ירושות ועיזבון. לעורך דין רן רייכמן ולצוות המשרד ניסיון של למעלה מ-20 שנה בערכאות השונות.

זמינים בשבילך 24/7

לייעוץ ראשוני ללא התחייבות השאירו פרטים:

לייעוץ ראשוני ללא התחייבות התקשרו

או השאירו פרטים ונשוב אליכם בהקדם

We’d love to hear from you

נלחם עבורך ועבור הזכויות שלך כל הדרך אל הניצחון!

לייעוץ ראשוני ללא התחייבות עם העורך דין המוביל בישראל חייגו:

זמינים בשבילך 24/7

או השאירו פרטים ונשוב אליכם בהקדם