אימוץ ילדים מעניק את הזכויות והחובות הכרוכות בגידול ילד לאדם אשר איננו ההורה הביולוגי. המבקשים לאמץ צריכים לעמוד במספר דרישות וצו האימוץ יינתן לאחר אבחון ובדיקה דקדקנית של המבקשים .
במסגרת הליך אימוץ ילדים מוגשת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, הוא בית המשפט המוסמך לדון בענייני אימוץ ילדים, להכרזת הקטין כבר אימוץ.
הבקשה תוגש על ידי היועץ המשפטי לממשלה או מי מטעמו ומנגד יהיו הוריו הביולוגיים של הקטין כמשיבים. ככלל, על בית המשפט ליתן את הכרעתו בפסק דינו תוך שנה מיום הגשת הבקשה.
מהו הליך האימוץ?
בקשה להכרזת הקטין כבר אימוץ – בקשה אשר בסיסה הינו הוצאת הקטין ממשמורתם ומחזקתם של ההורים הביולוגיים, האפוטרופסיים הטבעיים, וזאת בשל חוסר מסוגלותם הלכאורי לשמש לקטין כהורים לכל דבר ועניין. המשיבים לבקשה זו יהיו ההורים הביולוגים – האפוטרופסיים הטבעיים של הקטין.
במסגרת בקשה מעין זו מבקש בית המשפט לבחון את מסוגלותם ההורית של המשיבים, הוריו הביולוגים של הקטין, לדאוג לו ולספק לקטין את הצרכים הדרושים לו על מנת להתפתח, תוך למידת עברם של הצדדים, בחינת ההווה והסיכויים של ההורים לעשות כן בעתיד.
הליך האימוץ הינו הליך דו שלבי. בשלב הראשון נדרש בית המשפט להכריע בסוגיה המובאת בפניו ולקבוע באם הקטין הינו בר אימוץ, דהיינו האם כנטען על ידי המבקשים, הורי הקטין אינם בעלי מסוגלות הורית כלפי הקטין.
חוק האימוץ מעמיד תנאים לפיהם בשל חוסר מסוגלות ההורים יש להוציא הקטין מידי הוריו הביולוגיים, ממשמורתם ומחזקתם ולהעבירו למשפחה אומנת, די בהתקיימותו של אחד מהתנאים המפורטים בחוק על מנת לבסס תביעה בעילה של העדר מסוגלות הורית שתעמוד בבסיס הבקשה להכרזת הילד כבר אימוץ. חוק האימוץ דורש דרישות מחמירות על כך שאין סיכוי כי העדר מסוגלותם של ההורים תשתנה בעתיד נראה לעין.
