מקרה מעניין שנדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הוא תביעה לביצוע בדיקת אבהות שהוגשה בשמו של פעוט בן שנתיים, שלא באמצעות בדיקת סיווג רקמות, אלא באמצעות ראיות אחרות. בתביעה שהוגשה על ידי עו"ד משפחה, נטען כי אמו של הילד הרתה כתוצאה מרומן עם גבר נשוי שקיימה בזמן נישואיה. אותו גבר נשוי תמך בה במשך חודשי ההריון הראשונים וליווה אותה לבדיקות השונות, אבל לאחר שנרשם כבר כאבי הילד, התגלה הרומן לבעלה. לימים, השניים התגרשו.
מערכת היחסים בין אמו של הפעוט לבין הגבר הנשוי נמשכה גם לאחר הלידה, אך הגבר ניתן קשר לאחר מספר חודשים. הגבר לא הכחיש את הרומן, אבל הצהיר באמצעות עו"ד משפחה מטעמו כי אם הפעוט ניהלה קשרים עם גברים נוספים ולכן הוא אינו מוכן להכיר בקטין ולהיות עמו בקשר. תסקיר שהוגש לפני כמה חודשים העריך שעדיף לא לברר את זהות האב, בשל הסכנה לממזרות הפעוט. בבית הדין הרבני הוחלט גם כן להתנגד להמשך הבירור.
שופט בית המשפט למשפחה, שמואל בר יוסף, החליט להמשיך בביצוע בדיקת האבהות באמצעות ראיות שונות, וזאת בניגוד לעמדת המדינה ולעמדת הגבר הנטען כאבי הפעוט. לטענת השופט, אין לקבוע מראש שלא מדובר בטובת הקטין, שכן זכותו לדעת מיהו אביו.
על בדיקת אבהות 'אזרחית' מול בדיקת רקמות
בישראל קיים חוק מידע גנטי שמאפשר לבית המשפט, בנסיבות מסוימות, לבצע בדיקת רקמות כאשר ישנו חשש לממזרות, וזאת משיקולים הנובעים מטובת הקטין, למשל: בשל מחלות מסוימות שעלולות לעבור בתורשה, גנטיקה לקויה וכיו"ב. אם בית המשפט בוחר שלא לבצע את הבדיקה, הוא יכול להחליט בנוגע לזהות אבי הילד על סמך ראיות אחרות. זה המקום לציין שבמשפט האזרחי, בניגוד למשפט הפלילי, אין צורך להוכיח מעל לכל ספק סביר, אלא על פי מאזן ההסתברויות – כלומר, אם ההסתברות היא 51 אחוזים. כדי להוכיח זאת, אוספים ראיות אחרות.
לעתים לא ניתן לבצע בדיקה גנטית מטעמים שונים, לדוגמא: סירוב הגבר לבצע אותה בטענה שהיא בדיקה פולשנית (כיום אגב, היא איננה פולשנית כלל). כאשר הגבר מסרב לבצע בדיקה גנטית מטיעון זה של חדירה לפרטיות, לבית המשפט הזכות להוכיח שהוא האב על פי מאזן ההסתברויות – כלומר, לשם הגדרתו כאבי הילד, יהיה צורך במאזן הסתברויות של 51 אחוזים.
כיצד משיגים את הראיות? ניתן לאסוף כל ראיה שתומכת בכך שהאב הנטען ואם הילד, קיימו יחסי אישות. לדוגמא: עדים שראו את השניים יחד במלון, עדים שראו אותם מחזיקים ידיים או כאלו שיכולים להעיד על טיב היחסים בין השניים וכו'. גם סירוב של האב הנטען לבצע בדיקת פוליגרף עלולה לעמוד לחובתו. עליו לקחת בחשבון שהסירוב עלול לעמוד לחובתו, על אף שהפוליגרף אינו מהווה ראיה בבית המשפט. בסופו של דבר, אם במאזן ההסתברויות יתברר כי מדובר באבי הילד, הגבר יצטרך להתמודד עם הקביעה, על השלכותיה השונות, כמו מזונות, משמורת וכו'.
מהן ההשלכות של ממזרות?
על פי התסקיר שהוגש במקרה זה, דובר על סכנה לממזרות הפעוט. ממזר הוא ילד שנולד לאישה שבזמן ההתעברות הייתה נשואה לגבר אחר. מי שמוגדר כממזר, על פי בתי הדין הרבניים לא יכול להתחתן עם אישה יהודיה, אלא רק עם נשים ממזרות, כלומר, לא יכול להתחתן כדת משה וישראל. עם זאת, כאמור, במקרים מסוימים יש צורך לדעת מי האב משיקולים שונים, בעיקר רפואיים-בריאותיים. על פי החוק, קודם כל יש צורך לבקש את עמדתו של בית הדין הרבני לבצע שימוש בבדיקת מידע גנטי. בית הדין בדרך כלל מסרב, ולכן בית המשפט בדילמה אם לבצע את הבדיקה או לא. ברוב המקרים, ההכרעה היא לא לבצע בדיקת אבהות, למעט אותם שיקולים נחוצים.
לסיכום
בעיניי, יש לתת משקל לזכות הילד לדעת מיהו אביו, מפני שיש כאן חשיבות פסיכולוגית עליונה. בנוסף, יש להעביר מסר לאבות:
- יש לשתף פעולה עם ביצוע בדיקה גנטית, בשל הפן הבריאותי ובשל הפן הפסיכולוגי, על מנת שהילד יידע מיהו אביו הביולוגי.
- יש להזהיר אבות מפני ההשלכות של הסירוב לבדיקה זו.
צפו – עורך דין משפחה רן רייכמן מדבר עם עו"ד טל מירון בנושא ב"שאלה משפטית":
