בית המשפט לענייני משפחה לעומת בית הדין הרבני – סכסוך גירושין בין בני"ז זולת הכרעה בסוגיית הגט טומן בחובו הכרעה בנושאים רבים נוספים הקשורים לגירושין ביניהם: הכרעה בגורל הילדים ובשאלת ההורה המשמורן אשר יחזיק בילדים, הסדרי הראיה בין הצדדים, סוגיית מזונות הילדים ומזונות האישה, חלוקת הרכוש, פסיקת מוניטין (אם יש) ועוד.
בעוד שבסוגיית הגט ביה"ד הרבני הוא הגוף היחיד המוסמך לדון בחיוב/ העדר יכולת לכפות על בניה"ז להתגרש, הרי שבכל יתר הנושאים שהובאו לעיל, לביהמ"ש לענייני משפחה ולביה"ד הרבני סמכות מקבילה לדון בנושאים אלו.
סמכות מקבילה אין פירושה החלה זהה של אותה מערכת חוקים בכל אחת מהערכאות. הכלל הוא שהדין הולך עפ"י הדיין ובתי הדין הרבניים ובתי המשפט מנהיגים סדרי דין שונים, דיני ראיות שונים ומערכת חוקים ודין מהותי שונה בכל אחת מהערכאות. והתוצאה: חוסר איזון בין הערכאות ומצב לא נורמלי שבו בית הדין עשויי/עלול להגיע לתוצאה הפוכה מזו אשר אליה הגיע ביהמ"ש לענייני משפחה וזאת במערכת נסיבות זהות ממש!!!
מכאן החלה מאז קום המדינה להתפתח תחרות בין שתי הערכאות אשר לימים נודע בכינוי כ"מרוץ הסמכויות" ,כאשר כל אחד מבניה"ז בסכסוך מבקש להקדים את בן הזוג האחר ולהגיש את תביעותיו לערכאה הנוחה לו ואשר מטיבה עימו ותניב לו את התוצאה הטובה ביותר.
את זהות הערכאה אשר תדון בסכסוך יכריע אותו בן זוג שיקדים את בן הזוג האחר – כלומר הערכאה אליה הגיש בנה"ז הזריז את תביעותיו היא אשר תרכוש סמכות לדון בנושאים שנתבעו בפניה בבחינת : הקדמת הרווחת!
בשנים האחרונות מרוץ הסמכויות טיפס דרגה נוספת ולעיתים שאלת הסמכות תוכרע ע"י הערכאה שהקדימה ונתנה החלטה שיפוטית בסכסוך טרם הערכאה האחרת.
ככלל, על בעל אשר הקדים והגיש תביעת גירושין לביה"ד ואליה כרך את ענייני המזונות האישה והרכוש, על מנת לעמוד במבחן הסמכות עליו לעמוד במבחן המשולש ולהוכיח כי תביעתו הינה כנה וכי הכריכה נעשתה בכנות וכדין. באם יימצא כי תביעת הבעל לגירושין אינה כנה וכי היא הוגשה ממניעים טאקטיים בלבד ו/או כי הכריכה אינה כנה ו/או נעשתה שלא כדין, יהווה הדבר פגם שורשי בכריכה ויפקיע את סמכותו של ביה"ד לדון באותם עניינים שנכרכו לתביעה.
ההבדלים הקיימים בין פסיקת בית המשפט לענייני משפחה לעומת פסיקת בית הדין הרבני נובעים בין היתר מהמוטעם להלן:
בית המשפט לענייני משפחה לעומת בית הדין הרבני – סדרי דין ודיני ראיות שונים
בשונה מן המהות אליה מגיע בית המשפט בסופו של ההליך כאשר קובע מהן זכויותיו וחובותיו של התובע כלפי הנתבע, סדרי הדין-משמעותם פרוצדורה. ככל שהפרוצדורה שונה, כך גדל הסיכוי, שכן גם התוצאה הסופית תהא אחרת.
בית הדין הרבני פועל בהתאם לדין הדתי ולהלכה היהודית בכל אחד מהשלבים במשפט לעומת בית המשפט אשר פונה לחוקים, לדינים הכלליים, לכללי הצדק הטבעי וכיוצ"ב, ויפנה לדין הדתי רק בשלב המהות.
בירור ופרשנות הדין הדתי
כשם שבית הדין הרבני לא מחויב לפסיקה נוכח העדרו של תקדים מחייב באשר לפרשנותו של הדין הדתי, אזי קל וחומר שאין בית המשפט האזרחי מחויב לכך, ולפיכך – בעת שנדרשת הערכאה האזרחית לברר את הדין הדתי היא פונה לעשות כן, וכך בסופו של יום נוצר הדין הדתי עם פרשנותה של הערכאה האזרחית.
עולם ערכי שונה
המדובר בשתי ערכאות שונות, האחת אזרחית חילונית והאחרת דתית וכפועל יוצא נוהגת כל ערכאה בהתאם לעולם הערכים הנוהג אצלה.
כך לעיתים מתקבלות תוצאה משפטית שונה ואף הפוכה לחלוטין במערכת נסיבות זהה לחלוטין. להמחשה, בית המשפט מחוייב להחיל על בניה"ז אשר נישאו לאחר 1.1.74 את חוק יחסי ממון הקובע בקצרה כי כל מה שנצבר ע"י בניה"ז ו/או מי מהם במהלך נישואי הצדדים, למעט נכסים שהיו למי מהם ערב הנישואין ו/או שנתקבלו במתנה ו/או בירושה ,הינם נכסים משותפים ברי איזון, מבלי קשר על שם מי רשום הרכוש.
לעומת זאת בביה"ד, חל משטר של הפרדה רכושית, באשר עפ"י ההלכה, הבעלות בנכסים וברכוש נקבע עפ"י הבעלים הרשום על כל נכס. ביה"ד אמנם עפ"י פסיקת בג"צ מחוייב להחיל את חוק יחסי ממון ואולם ביה"ד לא בהכרח מקיים את פסיקת בג"צ ולא פעם פוסק על פי הדין הדתי בהתעלם מפסיקת בג"צ – דבר אשר עשוי/עלול להביא לתוצאות משפטיות הפוכות ממש.
התחשבות באלמנט "זר" – המשפט הבינלאומי
זוג אשר נישא בחו"ל בנישואים אזרחיים, יכול בית הדין הרבני להכיר בבני הזוג כספק נשואים, המחייב את האישה לקבל גט לחומרא – דבר המנביע בהכרח הפטרת הבעל ממזונות בת זוגתו. לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה, על אף השימוש שעושה בדין הדתי בסוגיה הזו, מקיש מהמשפט הבינלאומי, לפיו אדם אשר נישא בהתאם לחוקי המדינה בה נישא, נחשב כנשוי בכל מקום אף אם התחתן בדרך שונה מהארץ בה חי, ובהתאם לכך בית המשפט נוהג בהתאם לכלל לפיו, "כשיש ספק אז אין ספק", כלומר ביהמ"ש ייתן תוקף לנישואי הצדדים על כל המשתמע מכך.
