ידועים בציבור הנם בני זוג המקיימים קשר זוגי-משפחתי באופן זהה לבני זוג נשואים, אך זאת מבלי להיות נשואים פורמלית זה לזה. ישנן סיבות שונות לקיום קשר כזה, כגון חוסר רצון להינשא על פי הדת מטעמים אידיאולוגיים, או חוסר אפשרות להינשא על פי הדת, כמו במקרה של כהן וגרושה. כמו כן, סיבה נוספת היא הרצון להימנע מאובדן זכויות כלכליות בשל הנישואים, כגון קבלת תשלומי פנסיה או זכויות של משפחה חד-הורית.
נכון להיום, מבחינת המצב המשפטי בארץ, לא קיים חוק אשר מגדיר את התנאים לקבלת הסטטוס של ידועים בציבור. כתוצאה מכך, התנאים לקבלת מעמד של ידועים בציבור הוגדרו במסגרת הפסיקה של בית המשפט העליון. בהליך ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, קבע בית המשפט העליון כי ידועים בציבור הנם בני זוג שממלאים את שני התנאים המצטברים הבאים:
- קיום חיי משפחה. דהיינו, קיום מערכת יחסים אינטימית בין בני הזוג, אשר מושתתת על חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות, וקשירת גורלם זה בזה.
- ניהול משק בית משותף. הכוונה למשק בית משותף שהנו פועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. זאת להבדיל מסתם משק בית משותף הנובע מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני כלשהו.
בד בבד עם התגברות הפופולריות של הסדר זוגי זה, חלה עם השנים התפתחות הדרגתית מבחינת ההכרה המשפטית בהיקף הזכויות אשר ניתנות לבני זוג שהנם ידועים בציבור. זאת בדומה לזכויות אשר ניתנות לבני זוג שנשואים זה לזה.
עיקר הקושי מתעורר בשעה שבני הזוג הידועים בציבור נפרדים זה מזה, מבלי שיש להם הסכם שמסדיר את תנאי הפרידה ביניהם. מבחינת תשלום המזונות, עד לאחרונה הזכות למזונות ניתנה רק אם הדבר הוסדר במסגרת הסכם ביניהם (מעין 'הסכם ממון לידועים בציבור'). אולם לאחרונה הפסיקה הכירה בתשלום דמי הסתגלות לאחר הפרידה, גם ללא הסכם כזה. במסגרת הליך תמ"ש 12818-08-11, הטיל בית המשפט לענייני משפחה חובת תשלום מזונות משקמים על אישה כלפי הידוע בציבור שלה. בית המשפט קבע שלאורך השנים הסתמך הגבר על האישה מבחינה כלכלית, ומהסתמכות זאת משתמעת מחויבות של האישה לכלכל את הגבר גם לאחר פרידתם.
מבחינת חלוקת הרכוש המשותף, יש להוכיח כוונה ליצור שיתוף לגבי נכסים פרטיים של מי מבני הזוג. יחד עם זאת, נטל ההוכחה המוטל על ידוע בציבור, אשר טוען לשיתוף בנכסי בן זוגו, הנו גבוה יותר מזה שמוטל על בן זוג נשוי.
אם יש לידועים בציבור ילדים משותפים, אזי זכויותיהם של הילדים הנן בדיוק כשל ילדים לזוגות נשואים. אין כל הבדל ביניהם מבחינת אפוטרופסות, חיוב במזונות ילדים, משמורת ילדים ודיני הירושה.
בנוסף, במקביל להתפתחות ההדרגתית בכל הקשור להכרה בזכויות בני זוג מאותו המין, קבעה הפסיקה כי המעמד של ידועים בציבור ניתן גם לבני זוג שהנם בני אותו מין. זאת אם הקשר ביניהם מקיים אף הוא את שני התנאים המצטברים בדבר קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף.
חידוש נוסף בפסיקה קבע כי ניתן לאשר בבית המשפט לענייני משפחה הסכם יחסי ממון לידועים בציבור. אמנם, בתחילה קבע בית המשפט העליון במסגרת הליך ע"א 640/82 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, כי הוראות חוק יחסי ממון חלות רק על בני זוג נשואים ולכן לא היה ניתן לאשר הסכם ממון בין ידועים בציבור. אולם, במסגרת הליך רע"א 6854/00 היועמ"ש לממשלה נ' זמר, שינה בית המשפט העליון את ההלכה בעניין זה. בית המשפט קבע כי ההוראות שבחוק בית המשפט לענייני משפחה וההוראות שבחוק יחסי ממון בין בני זוג משלימות זו את זו. על כן בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לאשר גם הסכם ממון בין ידועים בציבור.
לאור התפתחות הוראות החקיקה והפסיקה בעניין זה, סביר להניח שגם בשנים הבאות תימשך המגמה בדבר הרחבת ההכרה בזכויות הידועים בציבור בארץ.
