ילד מזרעו של הבן שנפל – השבוע הגיעה לקיצה סוגיה משפטית כואבת, שבמסגרתה דחה בית המשפט העליון בקשה של הוריו השכולים של סרן שקד מאירי ז"ל לעשות שימוש בזרעו של בנם, בגלל התנגדות אלמנתו. האם נכון לפסוק נגד בקשת ההורים השכולים, כשקולו של הבן אינו יכול להישמע?
סרן שקד מאירי ז"ל היה בן 27 כשנפל במהלך שירות המילואים והיה נשוי כשלושה חודשים בלבד. הוריו הגישו בקשה לבית המשפט כדי להשתמש בזרעו ולהביא נכדים בעזרת אם פונדקאית. אלמנתו סירבה לעשות שימוש בזרעו של בעלה שנפל, בטענה שרצונו של הבעל היה להביא לעולם ילדים איתה בלבד ולא באמצעות אישה זרה. לאחר דיונים שנמשכו במשך שנים בבית המשפט לענייני משפחה, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, נפלה ההחלטה: לא ייעשה שימוש בזרעו של החלל.
למעשה, בית המשפט העליון העביר את ההכרעה לכנסת בטענה שמדובר בנושא שהכנסת צריכה לעסוק בו ולדון בעניינו. ח"כ רויטל סוויד היא שהרימה את הכפפה כשהגישה את הצעת החוק "חוק ההמשכיות", שקובע כי כל חייל יהיה רשאי להחליט מה ייעשה בזרעו אם ייפול, חלילה, במהלך שירותו, ובידיו תהיה הבחירה אם לחתום על הצהרה. במקרה זה, הוריו של הנופל יורשו להשתמש, על סמך הוראה זו, בזרעו של בנם.
פסיקת בית המשפט אינה הוגנת
לטעמו של עו"ד משפחה רן רייכמן, פסיקת בית המשפט אינה ראויה, כיוון שקולו של הבן אינו נשמע, ואלמנתו יכולה להקים משפחה חדשה ולהביא ילדים לעולם, כך שזכותה להעמיד תא משפחתי ולממש את הורותה אינה נפגעת, אך מנגד זכותו של הבן המנוח להביא ילדים מזרעו, נפגעת מכורח הנסיבות, לכן ההורים השכולים זכאים לצאצא מבנם שנפל במהלך שירותו הצבאי. הבסיס לפסק הדין הנה הגנה על האינטרס הציבורי, בטענה לפיו אין לכפות על אדם מת להביא ילדים לעולם, אלא אם הביע את רצונו המפורש לכך בכתב.
הזכות להמשכיות הנה זכות טבעית, יסודית וחלק מכבוד האדם, לא כל שכן כבוד המת. עמדת המדינה לפיה רק במקרים שבהם התיר באופן מפורש כי ייעשה שימוש בזרעו, אין לה מקום, היות ורבים מבנינו נפלו בטרם עת מבלי לצפות את מותם. אין לקבוע כי בשל כך הם ויקיריהם אינם זכאים להעמיד דור המשך.
בנוסף, יש להבין כי מתן זכות לאלמנה להתנגד לבקשה פותח פתח לשיקולים נוספים, כמו שיקולים ירושה. ברוב המקרים, אנשים שנופלים במהלך שירותם הצבאי אינם משאירים צוואה, והבאת צאצא נוסף לעולם הופך את הצאצא כיורש טבעי של המנוח, דבר שיגרע מחלקה של האלמנה בעיזבון.