כיצד ניסוח לא מוצלח של צוואה יכול להביא לאי קיומה? לכך שמטרתו וכוונתו האמיתית של המצווה לא קוימה והעיזבון לא הגיע לבנו של המצווה, אלא לאחיינו של האלמנה?
מדובר במקרה של בני זוג אשר חיו יחד במסגרת נישואים שניים. לגבר היה בן מנישואיו הקודמים ולאישה היו אחיינים מבני משפחתה והם חיו חיים טובים. בשלב כלשהו הבעל נפטר והוא עשה צוואה מאוד מקובלת בה כתוב שהוא מוריש את חלקו בעיזבון לאשתו ולאחר שהיא תלך לעולמה, חלקו בעיזבון עובר לבנו. ההסדר הזה נקרא יורש אחר יורש והוא קבוע בסעיף 42 לחוק הירושה.
מה מעמדו של היורש הראשון? במקרה הזה מדובר באלמנה והיא יכולה לעשות בעיזבון מה שהיא רוצה. היא יכולה להשכיר אותו, יכולה למכור אותו, יכולה להשמיד אותו ולבזבז אותו. מה שקרה כאן הוא שהמצווה התכוון שלאחר מותה של אשתו, חלקו בעיזבון יעבור לבנו, הוא לא ציווה שום תנאים ולאחר מספר שנים הגברת מכרה את הדירה, קנתה דירה אחרת, נפטרה והצאצא בא ואמר שהדירה היא למעשה שלו.
הדבר הביא למריבה משפטית, בין הצאצא לבן ובית המשפט היה צריך להחליט בין הצודק לנכון. התיק הגיע לכבוד השופט יהורם שקד ובית המשפט אמר כי צודק שהבן יקבל את הדירה, אך משפטית היה פה הסדר של יורש אחר יורש. המנוח, לדאבון לב, לא קבע שהוא מוריש את הדירה בתנאים לאשתו ולא נתן שום תנאי שאומר שהיא לא יכולה למכור את הדירה. בסופו של דבר, בלית ברירה, בגלל שהצוואה לא נוסחה נכון, קבע בית המשפט כי הבן לא יכול לרשת.
יש פה מסר לצופים, שעושים צוואה יש לערוך אותה בצורה נכונה על ידי עורך דין מקצועי ואם יש תנאים, לדאוג שהם יעוגנו בצוואה.
צפו בקטע מתוך התכנית שאלה משפטית:
