עם פטירת המנוח השלב הראשון הוא לברר באם המנוח הותיר אחריו צוואה, שאז יורשי המנוח הינם הנהנים המופיעים כיורשים בצוואה. באם המוריש לא הותיר אחריו כל צוואה, שאז יורשי המנוח הינם יורשיו עפ"י דין כקבוע בחוק הירושה. יורש יכול לרשת באחד משני אופנים:
א.ירושה על פי דין
כאשר המוריש לא הותיר אחריו צוואה, נקבעים זהותם של היורשים וסדר הקדימויות ביניהם על פי חוק הירושה תשכ"ה 1965.
ב. ירושה מכוח צוואה
המוריש הוא המצווה הקובע את זהותם של היורשים. אדם יכול לחלק את עזבונו כרצונו מבלי שיהא שריון לטובתו של אדם הקרוב לו, זה או אחר. על אף האמור ניתנת הגנה בחוק על קרוביו של המוריש במידה ומי מהם נזקק למזונותיו בהתאם לתנאים הקבועים בחוק הירושה.
קיימים ארבעה סוגי צוואות, על הצוואות לעמוד בתנאים הטכניים לעריכת צוואה על מנת להיות תקפות.
צוואה בכתב יד
הינה צוואת המצווה ועליה להיות כתובה וערוכה על ידי המצווה ובכתב ידו. על הצוואה לכלול את חתימת המצווה ואת תאריך יום עריכת הצוואה וחתימתה.
צוואה זו יחסית קלה לתקיפה משום שכתב היד יכול ללמד על מצבו הנפשי של המצווה, דבר היכול לשמש חומר גלם למתנגדים לצוואה בניסיון להביא לפסילתה .
צוואה בפני עדים
הצוואה השכיחה ביותר הינה צוואה הנערכת בפני שני עדים ולרוב נערכת על ידי עורך דין. הצוואה יכולה להיות מודפסת אולם יכול שתהא ערוכה בכתב יד. על גביה תופיע חתימתו של המצווה וכן חתימתם של שני העדים המאשרים כי המצווה הצהיר בפניהם בכתב שהמדובר היא בצוואתו.
ככל שמדובר במצווה שהינו מבוגר יחסית ו/או חולה, מומלץ במעמד עריכת הצוואה להצטייד בחוו"ד פסיכאטרית של המצווה המעידה על כשירותו של המצווה מבחינה נפשית מנטלית לעת עריכת הצוואה.
צוואה בפני רשות
המצווה מתייצב בפני שופט, רשם בית משפט, רשם לענייני ירושה או נוטריון, ומצווה בפני הרשות את צוואתו, צוואתו נרשמת ומוקראת למצווה כלשונו לצורך אישורו.
צוואת שכיב מרע – צוואה בעל פה
צוואה זו רלוונטית רק בנסיבות אובייקטיביות הנותנות למצווה סיבה להאמין כי הוא עומד בפני מותו. צוואה כזו תהא בתוקף, אלא אם כן עברו למעלה משלושים יום כאשר המצווה עודנו בחיים.
ביטול צוואה
צוואה תבוטל באם המוריש המציא מסמך המבטל את הצוואה לצורך השמדתה, או על ידי כתיבת צוואה חדשה המבטלת את קודמתה, לפי הכלל: צוואה חדשה מאוחרת בזמן – גוברת.
סעיף 8 לחוק הירושה קובע, כי אין לעשות עסקאות בירושה, אין להקנות זכויות לאחר הפטירה, קרי הוראה על העברת נכסים במועד שלאחר הפטירה. תניה כזו אם כלולה במסגרת הצוואה לא תהא תקפה מחמת שנוגדת את הוראת החוק.
בניגוד לצוואה, הסכם ממון שהינו הסכם הצופה פני עתיד קובע מה ייעשה בנכסים בעת גירושין או בעת פטירה, דהיינו, המדובר בראייה עתידית המתוכננת גם למקרה של מוות. משכך יכול ותעלה התנגשות עם סעיף 8 לחוק הירושה.
האמנם?
בית המשפט העליון קבע, כי אין אפשרות לפגוע בהסכם ממון כיוון שהוא גובר על הצוואה בשל כמה טעמים (חוק ספציפי, חוק מאוחר, סעיף 11 לחוק הירושה המכיר בהסכם ממון והמגיע לו מכוחו).
יש לציין כי קיימות במשפט הישראלי דעות שונות באשר לשאלה מה גובר על מה. אחת מהגישות מבקשת להתחקות אחר המועד בו ביקשו הצדדים להחיל את הסכם הממון. אם הסכם הממון קובע מה ייעשה בנכסים בעת פקיעת הנישואין בשל גירושין או פטירה, אזי מדובר בהסכם ממון "רגיל" הגובר על צוואה קיימת. ואולם, אם הסכם הממון מתייחס כמועד החלתו אך לעת פטירה, אזי חוק הירושה יגבר ותועדף קיומה של הצוואה.
עורך דין משפחה רן רייכמן – ניסיון של אלפי תיקים ולקוחות – 03-7524213
