באילו מקרים האב יקבל משמורת מלאה על הילדים?

באילו מקרים האב יקבל משמורת מלאה על הילדים? – מקובל לחשוב שהאם היא שזוכה בדרך כלל לקבל משמורת יחידנית מלאה על הילדים, כאשר במקרה הטוב, לכל היותר, האב יכול לנסות לקבל משמורת משותפת על ילדיו. יחד עם זאת, חשוב לדעת כי קיימת אפשרות לפיה יכול האב בכל זאת לזכות במשמורת יחידנית מלאה על ילדיו, וזאת במידה והדבר עדיף מבחינת טובתם. לכן, בכל מקרה של גירושין המלווים במחלוקת הנוגעת למשמורת ילדים, חשוב לפנות אל עורך דין לדיני משפחה, שהינו מקצועי ומנוסה בסוגיה זו.

כאשר דנים במושג "משמורת על ילדים", יש תחילה להבחין בין אפוטרופסות לבין משמורת פיזית (החזקה על הילד):

משמעות האפוטרופסות הינה האחריות המוטלת יחדיו על שני הוריו של הילד הקטין, לדאוג לגידולו וחינוכו של הילד, ולכל יתר צרכיו, הפיזיים והרוחניים, וכן לקבל החלטות משותפות בקשר לכך. מטבע הדברים, משמורת זו ממשיכה להיות מוטלת על שני הוריו של ילד גם במידה והם יתגרשו וייפרדו חלילה. האפוטרופסות של שני ההורים נשארת משותפת על הילדים בכל מקרה.

לעומת זאת, משמעות המשמורת הפיזית הינה הגדרת ההורה אשר ביתו ישמש כמקום מגוריו הקבוע של הילד. משמורת זו יכולה להיות נתונה בידי אחד ההורים בלבד, ואז היא קרויה "משמורת יחידנית", או בידי שניהם יחדיו, ואז היא קרויה "משמורת משותפת". כאשר ההורים מתגרשים, קיימות מספר דרכים לקביעת סוג המשמורת הפיזית שתחול על הילד.

ראשית, בהתאם לסעיף 24 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, ההורים רשאים להגיע להסכמה ביניהם בעניין זה, אשר תגדיר האם המשמורת הפיזית אשר תחול על ילדם תהא משותפת או יחידנית, ובמידה והינה יחידנית – מי יהיה ההורה אשר יקבל אותה לידיו, וכן מה תהיינה זכויות ההורה האחר לבוא במגע עם הילד. יחד עם זאת, חשוב להבהיר כי גם הסכם זה כזה טעון אישור בית המשפט, וזה יאשרו רק לאחר שנוכח שההסכם הינו לטובת הקטין, בהתאם לעקרון העל בדבר "טובת הילד" של דיני המשפחה בארץ.

העדפת האם כמשמורנית – נחלת העבר?

מטבע הדברים, המצב מסתבך כאשר ההורים אינם מגיעים להסכמה משותפת בעניין זהות ההורה אשר יהווה ההורה המשמורן, או כאשר הם לכאורה הגיעו להסכם כזה, אך מסיבה כלשהי הוא לא בוצע בפועל. במקרה כזה, יש לפעול בהתאם לסעיף 25 לחוק, אשר קובע כי בית המשפט רשאי להכריע בעניין זה, וזאת "כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

בספר החוקים הישראלי, וחרף המלצות ועדת שניט, עדיין, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סעיף 6) קובע למעשה את "חזקת הגיל הרך", ולפיה האם היא זו שתקבל משמורת פיזית יחידנית על ילד שגילו מתחת ל-6 שנים, אא"כ ישנן סיבות מיוחדות, כגון בעיות קשות של מסוגלות הורית, בגינן עדיף שהילד יגדל אצל אביו. חזקה זו נובעת מהתפישה לפיה טובת הילד הצעיר הינה לשהות דווקא עם אימו, וזאת מתוך הנחה שזהו מקומו הטבעי של ילד רך בשנים, ורק במידה שהוכח כי האם נעדרת מסוגלות הורית הולמת, ישקול בית משפט העברת הילד למשמורת יחידנית של האב. ואולם, המדובר בטיעון מורכב שלשם הוכחתו יש לפנות אל עורך דין המתמחה בדיני משפחה.

זה המקום להבהיר כי תפישה זו, לפיה ברירת המחדל כי נקודת המוצא שילדים מתחת לגיל 6 יגדלו אצל האם, כבר ננטשה ואינה קיימת בשיטות משפט שונות, למשל ברוב מדינות ארצות הברית, שם נקודת המוצא היא כי קטינים דווקא יהיו במשמורת משותפת. רוח זו נתנה את אותותיה אף במשפט הישראלי ו-ועדה מיוחדת שהוקמה לדון בעניין זה (ועדת שניט) המליצה לכנסת על ביטול חזקת הגיל הרך, וקביעת נקודת מוצא משפטית כי בכל מקרה, אם אין נסיבות מיוחדות, המשמורת על הקטינים, גם אם מתחת לגיל 6, תהיה משמורת משותפת. המלצות הוועדה מונחות כאמור לפתחה של הכנסת ובשל שיקולים שונים ואף שיקולים פוליטיים, טרם עוגנו ואושררו בספר החוקים, כך שהמצב החוקי נכון להיום, לא השתנה.

מבחני מסוגלות הורית

במקרים בהם ההורים חלוקים מי ההורה שראוי להפקיד בידיו את המשמורת על הילדים, יכריע בסוגיה זו בית המשפט באמצעות שימוש בכלי הנקרא בדיקת מסוגלות הורית, וזאת במטרה לבחון את יכולת כל אחד מההורים לספק לילדים מקום מגורים נאות ואורח חיים יציב, מאוזן, ובריא. מבחנים אלו מבוצעים על ידי פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, אשר עורכים בדיקת אישיות ויכולות כלכליות של כל צד. כמו כן, נבדקת נכונותו של ההורה המשמורן לשמר את קשרי ילדיו עם ההורה השני ובני משפחתו. אין להקל ראש במבחנים אלו! מאבק על משמורת קטינים יש לבצע באמצעות עו"ד משפחה מנוסה בתחום.

בדיקת רצונו של הילד

בנוסף, חשוב לדעת כי במקרים מסוימים בית המשפט יבקש לשמוע גם את דעותיהם ורצונותיהם של הילדים עצמם לגבי מקום מגוריהם לאחר הגירושין. שיחות אלו בדרך כלל מתרחשות בלשכתו הפרטית של השופט, וזאת ללא נוכחותם של ההורים. במהלך השיחה שיערוך השופט עם הילד, ינסה השופט לבחון את רצונותיו האובייקטיביים של הילד, בהתחשב בגילו ובמידת יכולתו להבין את משמעות הנושא הנידון בפניו.

הסמכות העניינית

יש לזכור כי בתי המשפט, לא אחת, חרף חזקת הגיל הרך, כבר החלו ליישם את המלצות ועדת שניט ולראות במשמורת המשותפת ברירת מחדל. כמו כן יש לזכור כי טובת הילד יכולה להשתנות עם השנים, הקביעה בנושא משמורת הילדים איננה בגדר קביעה סופית ומוחלטת לכל אורך שנות הילד, ועל כן ניתן לדון מחדש בכל עת בפסק הדין, במידה וחלו שינויים מהותיים בעובדות שהביאו לפסק הדין הקודם.

קבלת משמורת אב

במידה והאב סבור שהמקום הטוב ביותר לילדיו יהיה עימו ולא עם אימם, חשוב שיפנה במהירות אל עורך דין משפחה. זאת מאחר שפנייה אל עו"ד גירושים המתמחה בנושאי משמורת מלאה של האב או משמורת משותפת עשויה לסייע רבות בהוכחת הטענות המובאות בפני בית המשפט.

מירוץ סמכויות? גם כאן

יש לדעת כי הסמכות לדון בסוגיית משמורת קטינים הנה סמכות מקבילה, הן של בית המשפט לענייני משפחה והן של בית הדין הרבני. ואולם, גם בעניין זה חל הכלל של "מירוץ סמכויות" בין הערכאות, ובמקרה שבו אחד הצדדים הקדים והגיש תביעת גירושין כרוכה (למשל הבעל) עוד בטרם הגישה האישה תביעה בענייני משמורת לבית המשפט, שאז הסמכות לדון בענייני המשמורת תהיה לבית הדין הרבני. המשמעות: צד החפץ כי עניין משמורת קטינים ידון בערכאה אזרחית / דתית, עליו להקדים ולהגיש תביעה בעניין זה לאותה ערכאה.

תם ולא נשלם

יש לדעת כי סוגיית המשמורת לעולם אינה סופית. גם אם ניתן פסק דין בעניין המשמורת, רשאי ההורה האחר לפנות מחדש לאותה ערכאה שנתנה את פסק הדין בתביעה חדשה לשינוי המשמורת וזאת במקרה של שינוי נסיבות וכאשר טובת הקטינים מחייבת זאת. למשל – במקרה שמתברר כי קיימת הזנחה של הקטינים על ידי ההורה המשמורן, שינוי בתנאי העבודה של ההורה המשמורן השולל ממנו לטפל בהם כמוגדר וכיו"ב.