בנו של המנוח זכה בכספי הירושה אחרי 30 שנה
אחיינו של אדם שהלך לעולמו קיבל את ירושתו, לאחר שהתברר כי לא היו לו ילדים, אלא שלאחר מספר שנים התברר כי למנוח אכן היה ילד, שאמור היה לקבל את ירושתו על פי חוק.
המקרה החל כשאחיינו של המנוח גילה על מותו. הוא טען כי מאחר שלקרוב משפחתו אין ילדים, הירושה מגיעה לו. בית הדין קיבל את הטענה, הוציא צו ירושה והאחיין החל להשתמש בכסף.
אלא שלאחר מספר שנים אדם אחר פנה לבית הדין וטען כי הוא בנו של המנוח, לאחר שהציג מסמכים ועדויות. בית הדין שלח חוקר מטעמו שיבדוק את הנושא במדינה שבה התגורר המנוח, ולאחר חקירה התברר כי אכן מדובר בבנו החוקי.
האחיין דרש לבצע בדיקת רקמות, בית הדין נענה בשלילה
בעקבות זאת, ביטל בית הדין הרבני את צו הירושה הראשון לאחיין והוציא צו ירושה חדש לבנו של המנוח. בנוסף, טענו הדיינים בפסק הדין כי האחיין ביצע מעשה רמאות וחייב אותו בהוצאות חקירה ואף הטיל עליו קנס.
האחיין לא ויתר והגיש ערעור לבית הדין בטענה כי היורש לא היה בקשר עם הוריו במשך 30 שנה ואף לא נכח בהלוויה. הם דרשו לבצע בדיקת רקמות, אך שניים משלושת הדיינים טענו כי בשל ביצוע הרמאות אין צורך בבדיקת רקמות, וכך היה.
למעשה, החוק אומר כי בית הדין לא מחויב לבצע בדיקה גנטית כדי להכריע האם הצאצא הנו בנו של המנוח. ישנם מקרים שבהם קיימת חובה לבצע בדיקה זו, כמו למשל אם קיימות מחלות גנטיות. אם ישנן מספיק ראיות חיצוניות, המגיעות עד כדי 51 אחוז ממאזן ההסתברויות – כמו למשל עדויות של אנשים, מסמכים ועוד – בדיקת רקמות איננה נחוצה.
במקרה זה, ההכרעה בנוגע ליורש החוקי של המנוח הגיעה על סמך ראיות שהוצגו לבית הדין ולא על סמך בדיקה גנטית. החיסרון בראיות כאלו הוא שקל יותר לתקוף אותן משפטית, כמו למשל על ידי הגשת ערעור, זאת לעומת בדיקה גנטית.
ליצירת קשר עם המשרד בנושאי צוואה, ירושה ועיזבון – חייגו 03-7524213 או השאי
